{4F805597-AC32-42F4-9EE2-BAD88CE3B8B2} אחרי מות
חפש חיפוש מתקדם
עמוד הבית עושים הסטוריה מחוברים לישראל מעורבות חברתית תרמו לנו צרו קשר 
אתה נמצא כאן :   חינוך יהודי ציוני משאבים חינוכיים פרסומי המחלקה גליונות פ"ש - נחמה ליבוביץ אחרי מות
משאבים חינוכיים
למידה מרחוק
תרבות
חידון התנך העולמי
פרסומי המחלקה
גליונות פ"ש - נחמה ליבוביץ
פרסומים מומלצים
אחרי - מות  [ תשי"ט ]

ג  י  ל  י  ו  נ  ו  ת         ל  ע  י  ו  ן        ב  פ  ר  ש  ת         ה  ש  ב  ו  ע  

ע  ר  ו  כ  י  ם    ב  י  ד  י    נ  ח  מ  ה    ל  י  ב  ו  ב  י  ץ  - ש נ ת    ה ש מ ו נ ה   ע ש ר ה


                          פרק טז,  א - ב  

א. ויקרא פרק טז פסוק א: וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן ...  

    רש"י ויקרא פרק טז פסוק א: וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן: מה תלמוד לומר ? היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו: משל לחולה שנכנס אצלו רופא. אמר לו: "אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב". בא אחר ואמר לו: "אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, שלא תמות כדרך שמת פלוני" - זה זרזו יותר מן הראשון, לכך נאמר: "אחרי מות שני בני אהרן".

 

1. באר יצחק  לדברי רש"י אלה:

הנה בביאור דברי הברייתא הזו מאד נדחקו המפרשים ז"ל ומה שנראה לי בביאורה, כי קשה לחז"ל, שאם בא מאמר "אחרי מות" להודיענו זמן הדיבור, לאיזה צורך הזכיר כאן זמן הדיבור יותר מבמקום אחר בשאר הדיבורים ?

ועוד שנית יקשה, כמו שאמר בעל צדה לדרך ז"ל דמנהג הכתוב לומר בכל מקום "ויהי אחרי מות שני בני אהרן, ויאמר ה' ", כמו: "ויהי אחרי מות משה, ויאמר ה' אל יהושע" (יהושע א, א).

שלישית והוא הנראה לי מוקשה יותר, שאם להודיע זמן הדיבור בלבד - יספיק לנו באומרו: "אחרי מות שני בני אהרן" בלבד, ולמה היה צריך להזכיר עוד סיבת מיתתם - "בקרבתם לפני ה' וימותו" ?

 

x 1. ואולם לדעת כמה ממפרשי רש"י הוקשה לו קושיה אחרת ואותה תירץ בדבריו - מהי ?

 

x 2. כיצד מפרש רש"י בדבריו הנ"ל את המילה "אחרי מות" ?

 

x 3. בעל גור אריה מקשה לדברי רש"י הנ"ל:

קשה, לא היה לו לר' אלעזר בן עזריה לומר: "משל לשני רופאים" אלא היה לו לומר: דמזהיר את החולה שלא ימות כדרך שמת פלוני, הוא יותר אזהרה משאם הזהירו אל יבוא ואל ימות בלבד. 

ישב קושייתו !

 

ב. ויקרא פרק טז פסוק א: וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימתו: 

 פסוק ב: ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת: 

 

ספרא פרשת אחרי מות פרשה א ,ג: ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת. ואין אנו יודעים מה נאמר לו בדיבור הראשון. היה ר' אלעזר בן עזריה אומר: משלו משל למה הדבר דומה ? לחולה שנכנס אצל הרופא, אמר לו: אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב. בא אחר ואמר לו: אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב, שלא תמות", בא אחר ואמר לו: "אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני" - זה זרזו יותר מכולם. 

לכך נאמר: "ויאמר ה' אל משה, דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת" ואם בא -מת, הוא שנאמר: "ואל יבוא ... ולא ימות", הא אם בא מת כדרך שמתו בניו, לכך נאמר: "אחרי מות שני בני אהרן... ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא  בכל עת".

 

רש"י ויקרא פרק טז פסוק א: וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן: 

מה תלמוד לומר ? היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו: משל לחולה שנכנס אצלו רופא. אמר לו: "אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב". בא אחר ואמר לו: "אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, שלא תמות כדרך שמת פלוני" - זה זרזו יותר מן הראשון,  לכך נאמר: "אחרי מות שני בני אהרן".

 

מה ראה רש"י לשנות מדברי מקורו ולדבר בשני רופאים ולא בשלושה ?

 

 

ג. רמב"ן ויקרא פרק טז פסוק א: טעם אחרי מות שני בני אהרן: כי מיד כאשר מתו בניו הזהיר את אהרן מן היין ומן השכר שלא ימות (לעיל י, ח-ט), ואמר עוד למשה שיזהיר אותו שלא ימות בקרבתו לפני ה'. 

והקרוב, שהיו שתי המצוות האלה ביום המחרת למיתתם, כי בו ביום אונן היה, ואין רוח הקודש שורה מתוך עצבות (שבת ל. ע"ב). ...  אבל הקדים הכתוב האזהרות שהזהיר את ישראל "שלא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם" (ויקרא טו, לא)  ואחרי כן כתב אזהרת היחיד.

ועל דעתי, כל התורה כסדר, שכל המקומות אשר בהם יאחר המוקדם יפרש בו. כגון "וידבר ה' אל משה בהר סיני" (להלן כה א), וכגון "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן" (במדבר ז, א), וכיוצא בהן. ולכך אמר בכאן "אחרי מות", להודיע כי היה זה אחרי מותם מיד. 

ועל דברי רבותינו (תו"כ אח"מ, ג) שאמרו, שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זרזו יותר מן הראשון, יהיה טעם הכתוב שאמר ה' למשה בלשון הזה: "אחרי שמתו שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' אמור אליו שלא יבא בכל עת אל הקדש ולא ימות".

 

1. הסבר את המקומות  המסומנים - המודגשים .

2. מה ההבדל בין דעת הרמב"ן ("ועל דעתי") לבין דעת חז"ל ("ועל דעת רבותינו") בישוב הקושי שבפסוקנו ?

x 3. מהי דעת הרמב"ן בשימוש הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" ?

x 4. לשם מה מביא הרמב"ן כאן את הפסוקים ויקרא כה, א; במדבר ז, א ?

 

ד. ויקרא פרק טז פסוק א: ... אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימתו: 

 

אור החיים ויקרא טז, א: וידבר ה' : אומרו "וימותו", נתכוון להודיעו שלא יחשוב כי יצתה  מחשבתם לפועל,  שנכנסו (לפני) ולפנים, אלא שנדחפו ומתו. והכוונה בהודעה זו לשלול לבל יחשוב אדם לפרוץ ולהתקרב הגם שימות,  וזה ימצא בהיות לאדם  בחינת החשק לא יחוש על עצמו ויתן נפשו על הדבר, ודבר זה ימצא בבחינת החושק, שיתן נפשו על הדבר הגם שידע שימות, לזה אמר לו "וימותו" פירוש - וכבר מתו, - ולא השיגו מחשבתם להתקרב, והבן זה.

 

1. כיצד מפרש בעל אור החיים את חטא בני אהרן "על הקריבה" ?

2. איזה קושי סגנוני בפסוק מיישב בעל אור החיים על ידי פירושו זה ?

 


ה פ ט ר ה

יחזקאל פרק כב פסוקים: א - יט

 

א. הסבר מהו הקשר בין ההפטרה הזו לבין פרשת "אחרי מות" ?

 

ב. יחזקאל פרק כב פסוק ג: ואמרת כה אמר ה' אלקים עיר שופכת דם בתוכה לבוא עתה ועשתה גלולים עליה לטמאה: 

הסבר, למה נאמר לגבי שפיכות דם שהיתה "בתוכה" ואילו לגבי עבודת גילולים "עליה" ?  

ג.  יחזקאל פרק כב פסוק ו: הנה נשיאי ישראל איש לזרועו היו בך למען שפוך דם:

 

תנחומא שופטים סימן ח, ו:  לא תקח שוחד וגו'.  כיון שנותן הדיין את לבו על השוחד, נעשה עיוור בדין ואינו יכול לדון אותו באמת. אמר רבי אליעזר: הרי הוא  אומר: "הנה נשיאי ישראל איש לזרועו היו בך למען שפוך דם" (יחזקאל כב  ו),  שהיו פושטין זרועותיהן תחת כנפי בגדיהם ונוטלין את השוחד. 

 

 רש"י  יחזקאל פרק כב פסוק ו: איש לזרועו:  כל דאלים גבר. 

 

 רד"ק יחזקאל פרק כב פסוק ו: הנה נשיאי ישראל: המלכים והשרים.  איש לזרועו  היו  בך - כלומר כל איש ואיש לפי חזקו היו להרע ולשפוך דם זהו שאמר לזרועו לפי זרועו והתגברותו מפני עושרו או קרוביו וכן (איוב) "איש זרוע לו הארץ". 

 

מה ההבדל בין פירושיהם ומה הניע את המדרש לפרש שהמדובר בלוקח שוחד ?

 

ד.  השווה:

 

1. מה הדמיון בין שני המקומות ?

2. מה השוני שבמגמת שני המקומות ?

3. מה שוני שבמבנה הפסוקים ובסגנון ?

  


השאלות המסומנות ב-x קשות והמסומנות ב-xx  קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.


ע  ל  ו  ן      ה  ד  ר  כ  ה       ל  ה  ו  ר  א  ת         פ   ר   ש   ת          ה   ש   ב   ו   ע

ע ל  -  פ י   ה ג ל י ו נ ו ת    ש ל      נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -  ש נ ה    ת ש כ " ז 


אחרי-מות  [ תשכ"ז ]             פרק   טז,  א -ב 

(הערה: לפניכם חלק מתוך עלון תשכ"ז הנוגע גם לגיליוננו, העורך)

 

דברי רש"י לפרקנו הם קשים. והרבה התקשו בהבנת הדברים פרשני רש"י המרובים. לשאלה א הבאנו חלק מדבריו של בעל באר יצחק:

באר יצחק  לדברי רש"י אלה:

הנה בביאור דברי הברייתא הזו מאד נדחקו המפרשים ז"ל ומה שנראה לי בביאורה, כי יקשה לחז"ל, שאם בא מאמר "אחרי מות" להודיענו זמן הדיבור, לאיזה צורך הזכיר כאן זמן הדיבור יותר מבמקום אחר בשאר הדיבורים ?

 

ועוד שנית יקשה, כמו שאמר בעל צדה לדרך ז"ל דמנהג הכתוב לומר בכל מקום "ויהי אחרי מות שני בני אהרן, ויאמר ה' ", כמו: "ויהי אחרי מות משה, ויאמר ה' אל יהושע" (יהושע א, א).

 

שלישית והוא הנראה לי מוקשה יותר, שאם להודיע זמן הדיבור בלבד - יספיק לנו באומרו: "אחרי מות שני בני אהרן" בלבד, ולמה היה צריך להזכיר עוד סיבת מיתתם - "בקרבתם לפני ה' וימותו" ?

 

אולם כל שלושת הקשיים האלה אינם הקושי העיקרי שאותו באו דברי הברייתא (ובעקבותם רש"י) ליישב, ועל הלומד לתת דעתו על פתיחת דברי רש"י: "מה תלמוד לומר ?" לכאורה הוא דומה למה שמתקשה בו רש"י בשמות ו, ב ד"ה וידבר אלוקים אל משה - ואינו כן. והשוואה מדויקת בין שמות ו, ב  ובין שני הפסוקים הראשונים של פרקנו תראה, שאין זה אותו קושי.

 

על רש"י בפסוק ב  ד"ה ולא ימות: שאם בא - הוא מת. 

מקשה ר' אליהו מזרחי: הלא בכל התורה כולה מכלל הן אתה שומע לאו, ולמה הוצרך לומר זאת במקומנו ? 

 

לשאלה שהיא קשה ביותר, נביא בזה את תשובת הרא"ם עצמו:

הוצרך לומר זה פה ("שאם יבוא - ימות"), אף על פי שמכל התורה כולה מכלל לאו אתה שומע הן, מפני שפירש ש"אחרי מות שני בני אהרן" דבק עם "ולא ימות", שפירושו: כדרך שמתו שני בני אהרון, ואם כן לפי זה היה ראוי להיות "ואל יבוא בכל עת אל הקודש, שאם יבוא - ימות כדרך שבאו בניו ומתו" , אבל ב"אל יבוא ולא ימות" משמע (=לכאורה) כדרך שלא באו בניו ולא מתו.

ולפיכך הוכרח רש"י לומר שמכלל לאו אתה שומע הן, כלומר שמאמר "אחרי מות שני בני אהרן" אינו דבק עם "ולא ימות", רק עם המתחייב ממנו, שאם בא ימות כדרך שמתו בני אהרן בבואם אל הקודש.

 

נחמה ליבוביץ


שלח לחבר
  
חזור לראש הדף
יום שני 22 דצמבר 2014 כל הזכויות שמורות לסוכנות היהודית © יום שני ל' כסלו תשע"ה