{4F805597-AC32-42F4-9EE2-BAD88CE3B8B2} מלחמת העולם הראשונה
חפש חיפוש מתקדם
עמוד הבית עושים הסטוריה מחוברים לישראל מעורבות חברתית תרמו לנו צרו קשר 
אתה נמצא כאן :   חינוך יהודי ציוני תכנים ותוכניות ישראל וציונות ציר הזמן 120 מלחמת העולם הראשונה
תכנים ותוכניות
היסטוריה
חגים ומעגל החיים
ישראל וציונות
אישים
אקטואליה
מושגים
מפות
פעילויות
ציר הזמן
עמיות יהודית
מלחמת העולם הראשונה

מלחמת העולם הראשונה העמידה את העם היהודי במצב קשה: בניו היו משני צדי החזית
ונלחמו אלה באלה, תוך שהם מפגינים פטריוטיות למען מדינותיהם האויבות. קשה
ומסובך היה גם מצבה של ההסתדרות הציונית. מרכזה בברלין נחשב ל"פרו-גרמני",
בעוד שהשלוחות הארציות היו, בחלקן לפחות, ב"צד השני".
כדי להתגבר על הקושי הזה הוחלט כבר בתחילת המלחמה, להקים לשכת קשר באחת המדינות
הנייטרליות, והמקום שנבחר היה קופנהגן בירת דנמרק.
אל התסבוכת הזו נוספה העונדה שהיישוב היהודי הקטן בארץ-ישראל, שהיווה את בבת-עינה
של ההסתדרות הציונית, עמד בפני סכנה קיומית. הוא היה חלק מהאימפריה העות'מאנית,
וזו בחרה בסתיו 1914 להצטרף לברית המרכז, שבמרכזה היו גרמניה ואוסטריה-הונגריה,
אויבותיהן של מעצמות ההסכמה - אנגליה, צרפת ורוסיה. רוב אנשי היישוב היו אזרחי
מעצמות ההסכמה (בעיקר רוסיה) והתורכים דרשו מהם ל"התעת'מן" או לעזוב את הארץ.
אלפים מיהרו לעזוב, אחרים גורשו והמצב בארץ-ישראל הלך והידרדר במהירות. אילולא
היחלצותה של יהדות ארצות הברית, ששלחה כסף ומזון באניות מלחמה אמריקניות -
לאחר שהממשל בוושינגטון נעתר לסייע - "תכן כי גורל היישוב היה רע ומר.
בתחילת המלחמה תמכו רוב יהודי הארץ, וכן חלקים גדולים ביהדות העולם (לרבות
בארצות הברית) בתורכיה ובגרמניה. רק מעטים הצהירו ופעלו למען מעורבות יהודית-ציונית
לצד מעצמות ההסכמה, אויבותיה של תורכיה. המצדדים בברית עמ אנגליה וצרפת היו
במיעוט. הם כללו את חיים וייצמן בלונדון, זאב ז'בוטינסקי שפעל להקמת גדודים
עבריים במסגרת הצבא הבריטי, פנחס רוטנברג שנסע לארצות הברית למטרה דומה, הברון
רוטשילד בפאריז, ויוסף טרומפלדור שיחד עם ז'בוטינסקי הקים גדוד ראשון בצבא
הבריטי שכונה "גדוד נהגי הפרדות של ציון". המנהיגים הציוניים האחרים הסתייגו
מפעילות זו וראו בה סכנה, הן ליישוב היהודי בארץ והן לעם היהודי בכלל.
במשך שלוש שנים רחשה באנגליה פעילות ענפה, כדי לנסות ולהביא את המעצמה החשובה
הזו לתמיכה בשאיפות הציוניות. השתתפו בה חלק מהמנהיגים הציוניים, בראשות ד"ר
וייצמן שהלך ותפס מקום מרכזי, משפחת רוטשילד על אגפיה משני עברי התעלה, באנגליה
ובצרפת, ומספר אישים בריטיים לא יהודים. וייצמן שככימאי תרם את חלקו למאמץ
המלחמתי הבריטי, קשר קשרים הדוקים עם שר התחמושת דוד לויך-ג'ורג' וחידש קשרים
ישנים עם הלורד בלפור. בשלהי 1916 הוקמה ממשלה חדשה בלונדון, שבראשה עמד לויד-גורג'
ושר החוץ שלה היה הלורד בלפור. היתה בכך מקדמה חשובה במאמץ לקדם את השאיפות
הציוניות.
לעזר רב היו לווייצמן המדינאי היהודי-אנגלי הרברט סמואל ועורך העיתון רב ההשפעה
מנצ'סטר גארדייאן, צ'רלס פ' סקוט.
במהלך 1917 הלכה והבשילה ההצהרה שפורסמה ב-2 בנובמבר של אותה שנה, ונקראה על
שם כותבה ושולחה - "הצהרת בלפור". בריטניה הגדולה, מעצמה מן השורה הראשונה
באותה עת, העניקה לעם היהודי הצהרת-כוונות אוהדת ביותר, שבמרכזה הבטחה לסייע
לו להקים בארץ-ישראל "בית לאומי". ממשלת בריטניה אישרה את ההצהרה לאחר דיונים
ממושכים, ותוך התנגדות של חוגים שונים, ביניהם של ראשי המתבוללים בקרב יהדות
בריטניה. בצירוף-מקרים היסטורי נדיר, ניתן אישורה של הממשלה להצהרה, ב-31
באוקטובר 1917, באותו יום עצמו בו החלה המתקפה הבריטית הגדולה בדרום ארץ-ישראל,
שהביאה לכיבוש חלקה הדרומי, לרבות ירושלים, תוך שישה שבועות.
ב-1917 אישרו הבריטים גם הקמת שני גדודים יהודיים בצבאם הלוחם בחזית ארץ-ישראל:
תחילה גדוד שהוקם באנגליה ביוזמת זאב ז'בוטינסקי, ולאחר זמן קצר גדוד שני
בארצות הברית, שבין יוזמיו היו דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי. שלושת המנהיגים
התגייסו בעצמם לגדודים. ב-1918 הוקם גדוד שלישי - בארץ-ישראל.
היישוב היהודי בארץ-ישראל סבל קשות בשנות מלחמת העולם הראשונה. היקפו פחת ביותר
משליש מ-85 אלף ל-56 אלף - בשל עזיבת הארץ, גירושים, נגישות של התורכים, מצוקה
כלכלית ומחלות. כיבוש הארץ על-ידי הבריטים נתקבל כהצלה ממש. פרסומה של הצהרת
בלפור בד בבד עם התקדמות הכוחות הבריטיים וכיבוש ירושלים נתקבל כחלק מ"ימי
המשיח" שלהם זכה עם ישראל לאחר הסבל הגדול שהיה מנת חלקו בתקופת המלחמה.
הצהרת בלפור היא ללא ספק ההישג היהודי-ציוני הגדול ביותר בתקופת מלחמת העולם
הראשונה. השגתה היוותה מעין סגירת-מעגל: הרצל לחם - ללא הצלחה - למען השגת
צ'ארטר ווייצמן, ממשיכו-יריבו הצעיר, שהיה אחד מהדוגלים בקו הציונות הסינתטית,
ששילבה עבודה מדינית עם עבודה מעשית, הוא שזכה לברך על המוגמר. הרצל הימר
על תורכיה - ונכשל; וייצמן הימר על אנגליה, בעת שהדבר נחשב כמעט לטירוף-דעת
- וזכה.
בספטמבר 1918 השלים הצבא הבריטי את כיבוש ארץ-ישראל ותמו 400 שנות שלטון תורכיה
בארץ. החליף אותה שלטון צבאי בריטי, וההנחה היהודית-ציונית היתה שתוך זמן
קצר ימומשו ההבטחות הגלומות בהצהרת בלפור. הימצאותם של אלפי חיילים יהודים
בארץ, במסגרת הגדודים העבריים, נחשבה אף היא לחלק מהקוממיות היהודית הקרבה.
היו אלה בהחלט ימים של התרוממות-רוח והעתיד, שלרוב לא האיר פנים לעם היהודי,
נראה מבטיח.

   1914 
28 ביולי
28 ביולי פורצת מלחמת העולם הראשונה. העולם היהודי קרוע בין שני הצדדים: מעצמות
ההסכמה (רוסיה, אנגליה וצרפת) ומעצמות המרכז (גרמניה ואוסטריה-הונגריה. תורכיה
תצטרף אליהן מאוחר יותר). ארצות הברית - נייטרלית. יהודים נלחמים אלה באלה.


אוגוסט
 משבר קשה בארץ-ישראל. בגלל המלחמה מפסיקים התורכים את קשרי הספנות עם אירופה
ומכריזים על מורטוריום -
 דחיית תשלומים והתחייבויות. מצוקה ביישוב היהודי.

 8 בספטמבר
 ממשלת תורכיה מבטלת את הסדרי
הקפיטולציות, שלפיהן היו נתיני מדינות זרות כפופים רק לקונסולים שלהם, ולא
לשלטונות המדינה. אלפי יהודים בארץ-ישראל, בעלי נתינות זרה, חוששים לגורלם.


6 באוקטובר
 אניית המלחמה האמריקנית "נורת'
קרוליינה" מביאה ליישוב היהודי בארץ-ישראל50 אלף דולר מיהודי ארצות הברית.
תחילת הסיוע היהודי-אמריקני ליישוב.

30 באוקטובר
תורכיה נכנסת למלחמה לצדן של מעצמות המרכז. ארץ-ישראל, כחלק מתורכיה, הופכת
לצד במלחמה. התורכים תובעים מתושבי הארץ, בעלי נתינות זרה, לקבל את אזרחות
המדינה ("להתעת'מן" בלשון הימים ההם), או לעזוב. מתחילה עזיבה רבתי של יהודים.

9 בנובמבר
הרברט סמואל מדינאי יהודי-אנגלי, מעלה לראשונה בשיחה עם שר החוץ אדוארד גריי,
את האפשרות שתורכיה תתמוטט בעקבות המלחמה, ומכיוון שהמעצמות יתקשו להקצות
את ארץ-ישראל לאחת מהן, אולי ראוי "להגשים את שאיפתו העתיקה של העם היהודי
ולכונן מחדש מדינה יהודית". גריי מגיב באהדה.

3-6 בדצמבר
ישיבת הוועד הפועל הציוני בקופנהגן, לאחר שההסתדרות הציונית מחליטה לפתוח בדנמרק
הניטרלית לשכת-קשר ולהשאיר בגרמניה את מוסדותיה המרכזיים. סוקולוב וצ'לנוב,
שניים מראשי הציונות, נשלחים לארצות הברית, ומגיעים בסופו של דבר לאנגליה.
הפעילות הציונית ברוב ארצות אירופה - משני קווי החזית - משותקת.

10 בדצמבר
פגישה ראשונה בין וייצמן לסמואל בלונדון. צעד ראשון בדרך הארוכה להצהרת בלפור.
וייצמן, מנהיג ציוני מהדרג השני, מתחיל לפלס דרכו להנהגה.
בארץ-ישראל מצוקה ורדיפות נגד היישוב היהודי. התורכים אוסרים חשודים, מחרימים
ציוד וסחורות, מטילים איסור על שימוש בסמלים ובולים ציוניים. גוברת עזיבת
הארץ. ספינות מלחמה אמריקניות מסייעות בפינוי העוזבים - למצרים שבידי הבריטים.

 28 בדצמבר
 הברון אדמונד דה-רוטשילד
נפגש בפאריז עם ד"ר חיים וייצמן. מפתיע את בן-שיחו באומרו, כי עתה - לאחר
כניסת תורכיה למלחמה - יש להפסיק את הפעולה הזהירה בארץ-ישראל, לפעול בגלוי
ולתבוע הקמת מדינה יהודית.
   
    1915
ינואר-מארס
התורכים עוצרים בארץ-ישראל מספר מנהיגים צעירים ופעילי-ציבור. ביניהם: מניה
שוחט, יהושע חנקין, דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי. מקצתם מגורשים לתורכיה לכל
ימי המלחמה, ואחרים - כמו בן-גוריון ובן-צבי - למצרים, ממנה הם נוסעים לארצות
הברית.

מרס
באלכסנדריה שבמצרים מקימים זאב ז'בוטינסקי (שהגיע מרוסיה) ויוסף טרומפלדור
(שעזב את ארץ-ישראל בגלל הרדיפות התורכיות) את "גדוד נהגי הפרדות של ציון"
.(ZION MULE CORPS)

1 באפריל
הגדוד מושבע לצבא הבריטי. ז'בוטינסקי אינו מוכן לשרת בו, מכיוון שמדובר במשימות
תובלה בלבד. תובע הקמת גדוד לוחם. טרומפלדור מתגייס לגדוד כקצין, תחילה כמ"פ
ולאחר מכן כסמג"ד. באמצע החודש נשלח הגדוד לחזית גליפולי.
ז'בוטינסקי יוצא לאירופה, כדי לטפל בהקמת גדוד יהודי לוחם. בברינדיזי שבאיטליה
הוא נפגש עם פנחס רוטנברג, מהנדס יהודי-רוסי, מראשי המהפכנים בארצו. השניים
מסכמים לפעול במשותף להקמת גדודים עבריים, שיילחמו לצד בריטניה ויסייעו לה
לכבוש את ארץ-ישראל. רוטנברג יוצא לארצות הברית, כדי לקדם שם את עניין הגדודים.


אפריל-מאי
ראשית מחתרת ניל"י (השם יתקבל מאוחר יותר). מייסדיה הם אהרן אהרנסון ואבשלום
פיינברג, ואיתם מספר מצומצם מבני המושבות. צעירים אלה נואשים מהשלטון התורכי
והם מחליטים ליצור קשר עם הבריטים ולסייע להם לכבוש את הארץ מידי התורכים.

 11-10 ביוני
בקופנהגן מתכנס הוועד הפועל הציוני. דוחה בתוקף את תכניות ז'בוטינסקי להקים
גדודים עבריים. ז'בוטינסקי מוזהר, כי אם ימשיך בדרכו, הוא עלול "לקבור את
המפעל הציוני לנצח". בהחלטתו קובע הוועד הפועל הציוני כי "מפעל הגדוד עומד
בסתירה עמוקה לעיקרי הפעולה הציונית... שום ציוני לא ישתתף ולא יתמוך במפעל
זה". ז'בוטינסקי לא מרפה. הוא עובר ללונדון ועל אף התנגדות רוב המנהיגות הציונית,
ממשיך לפעול להקמת הגדודים.
במהלך השנה מגיעות ארצה בזו אחר זו ספינות מלחמה אמריקניות המביאות כסף ומזון
ששלחו יהודי ארצות הברית. סיוע זה מציל את היישוב היהודי מרעב וממחלות. בנסיעתן
מהארץ מוציאות הספינות אלפי יהודים העוזבים את הארץ מחמת הרדיפות והאיסור
על נתיני ארצות-אויב לשהות בארץ.
     
    1916
16 באפריל
בריטניה וצרפת חותמות על הסכם סייקס-פיקו, המחלק את המזרח התיכון ביניהן נקרא
על שם שני חותמיו, פקידים בכירים במשרדי החוץ של ארצותיהם: מרק סייקס הבריטי
וז'ורז' פיקו הצרפתי. לפי ההסכם ארץ-ישראל תתפצל תחת שלטונן של מספר מעצמות:
אזור מפרץ חיפה - בידי הבריטים; הגליל ברובו - בידי הצרפתים; דרום הר חברון
וכל הנגב - בידי מדינה ערבית בחסות בריטניה, ושאר תלקי ארץ-ישראל לרבות ירושלים,
יפו, טבריה ונצרת - בשליטה בין-לאומית.
ההסכם מעורר חשש כבד בלב אותם מנהיגים ציוניים המבקשים להקים מדינה יהודית
או בית לאומי בארץ.

מאי
עם סיום קרבות גליפולי מפרקים הבריטים את "גדוד נהגי הפרדות". 120 מאנשיו מועברים
לאנגליה, שם הם יהוו את הבסיס ל"גדוד העברי" שבהקמתו מטפל זאב ז'בוטינסקי.

יולי
אהרן אהרנסון, ראש רשת הריגול ניל"י, עוזב את הארץ, ויוצא לאירופה. לאחר מספר
חודשים הוא מגיע למצרים, ומנהל משם את פעולות הריגול. בראש הפעולה בארץ -
אחותו שרה אהרנסון, אבשלום פיינברג ויוסף לישנסקי.

20 בספטמבר
בארץ - אחותו שרה אהרנסון, אבשלום פיינברג ויוסף לישנסקי.
מושל הארץ התורכי, ג'מאל פשה, מגרש מהארץ את ראש המשרד הארץ-ישראלי (הנציגות
הציונית ביפו), ד"ר ארתור רופין. מתעלם מהעובדה שרופין הוא אזרח גרמני, וגרמניה
היא בעלת-בריתה העיקרית של תורכיה במלחמה.

21 באוקטובר
יישוב ראשון קם בתקופת המלחמה - כפר בר-גיורא בגליל. מקימים אותו אנשי "השומר",
בראשות ישראל גלעדי. לאחר מות גלעדי ב-1918, ייקרא הקיבוץ על שמו: כפר גלעדי.
במהלך קיץ וסתיו 1916 מתקדם הצבא הבריטי ממצרים בצפון סיני לעבר ארץישראל.
 ב-21 בדצמבר הוא כובש את אל-עריש.

  1917
 בחודשי השנה הראשונים מתקדם הצבא הבריטי צפונה ולקראת סוף מרס מגיע לאזור עזה.

28-26 במרס קרב עזה הראשון. הבריטים נהדפים.


4 אפריל גירוש יפו ותל-אביב. ג'מאל פשה מורה לתושבי יפו (לרבות שכונתה תל-אביב)
לעזוב את בתיהם ולצאת צפונה, מחשש להתקפה בריטית. תוך ימים ספורים עוזבים
כעשרת אלפים יהודים. התושבים הערבים, ברובם, חומקים לכפרי הסביבה ולשדות.
מנהיגי היישוב מזעיקים במברקים דחופים את ראשי היהדות בגרמניה וארצות-הברית
וקוראים להם להתערב, כדי למנוע גירושים נוספים ואולי הרג המוני (כפי שהיה
בקרב הארמנים).

 אפריל-מאי
 פעילות קדחתנית של וייצמן
בלונדון וסוקולוב בפאריז, כדי להשיג תמיכה ברעיון הבית הלאומי היהודי בארץ-ישראל.
וייצמן מתרשם כי ראש הממשלה לויד-ג'ורג' ושר החוץ בלפור אוהדים את הרעיון.
סוקולוב, הנעזר בברון אדמונד דה-רוטשילד בפאריז, מתרשם לטובה מעמדת ממשלת
צרפת. פעילות אינטנסיבית גם בארצותהברית, כדי לקבל את תמיכת הנשיא וילסון.
במיוחד פעיל המנהיג הציוני ועתה שופט בית המשפט העליון לואיס ד' ברנדייס.
גוברים המאמצים הציוניים לשכנע את בעלות בריתה של בריטניה, שיסכימו למסור
לה את השליטה על ארץ-ישראל לאחר הבסת תורכיה.

20-17 באפריל קרב עזה השני. הבריטים תוקפים בכוחות גדולים, וגם הפעם נהדפים.


4 במאי סוקולוב מתקבל לראיון אצל האפיפיור בנדיקטוס ה-15 בוותיקן. לבקשת סוקולוב
לקבל תמיכה מוסרית בשאיפות הציוניות בארץ-ישראל, משיב האפיפיור: "כן, כן.
אני סבור שנהיה שכנים טובים".


4 ביוני הצהרה אוהדת של ממשלת צרפת לשאיפות הציוניות, ניתנת על-ידי המזכיר
הכללי של משרד החוץ קאמבון לנחום סוקולוב: "אם ירשו זאת התנאים, ומצד שני
תישמר עצמאות המקומות הקדושים, יהיה זה מעשה של צדק ושל פיצוי, לסייע, בחסות
מעצמות הברית, לתחיית הלאומיות היהודית בארץ ממנה הוגלו בני ישראל לפני דורות
רבים כל-כך".


28 ביוני גנרל אדמונד אלנבי מתמנה למפקד הכוחות הבריטיים בארץ-ישראל. מחליף
את גנרל מאריי.

סוף יוני-22 ביולי וייצמן יוצא בשליחות חשאית לספרד ולגיברלטר מטעם ממשלת בריטניה,
כדי לפגוש את הנרי מורגנטאו, שגריר ארצות הברית לשעבר בתורכיה, הנוסע מזרחה,
כדי "להוציא את תורכיה מהמלחמה", דבר המנוגד לאינטרסים הבריטיים והציוניים
גם יחד. מצליח במשימתו. הדבר מעיד, ללא ספק, על מעמדו המיוחד של וייצמן בלונדון.
בחודשי הקיץ גוברת בלונדון הפעילות הציונית, במטרה להשיג מממשלת בריטניה, שצבאה
מתעתד לכבוש את ארץ-ישראל, הצהרת אהדה רשמית לרעיון הציוני.
הציונים מגישים הצעה, והיא מועברת ללורד בלפור על-ידי הלורד רוטשילד ב-18ביולי.
ז'בוטינסקי ממשיך במאמציו להקים גדוד יהודי לוחם.


23 באוגוסט בלונדון מפורסם רשמית על הקמת גדוד יהודי, במסגרת קלעי המלך המלכותיים.
מספרו 38. בין המתגייסים הראשונים - זאב ז'בוטינסקי.
 

1 באוקטובר
 פעילות ארגון ניל"י, שצברה תאוצה מאז תחילת השנה (העברת מידע לבריטים במצרים,
שיגור שליחים וקבלת כסף המועבר לראשי היישוב) נקטעת בתאריך זה, לאחר שהתורכים
פושטים על זכרון יעקב, עוצרים ומענים חשודים בהשתייכות לניל"י ומאיימים לפגוע
ביישוב היהודי. שרה אהרנסון, מראשי ניל"י, הנתפסת על-ידי התורכים, שמה קץ
לחייה ביריה. יוסף לישנסקי חומק, נערך אחריו מרדף והוא נופל בידי התורכים
ב-20 בחודש. חשש כבד ביישוב לפעולת גמול תורכית.

אוקטובר במהלך החודש מתגבש, לאחר לבטים ודיונים ממושכים, הנוסח הסופי של הצהרת
בלפור. הלבטים - כדי לרצות את תומכי הערבים והחוגים האנטי-ציוניים בקרב יהדות
אנגליה.

31 באוקטובר הבריטים פותחים במתקפה גדולה בנגב. פעולת-הסחה נגד עזה, בעוד הפעולה
העיקרית היא נגד באר-שבע, הנופלת בו ביום. באותו יום עצמו מאשרת ממשלת בריטניה
את הנוסח הסופי של הצהרת בלפור.

2 בנובמבר ממשלת בריטניה מפרסמת את הצהרת בלפור, בחתימת שר החוץ שלה, הלורד
ג'יימס ארתור בלפור. ההצהרה - המופנית ללורד ליונל רוטשילד אשר מתבקש להביאה
לידיעת "הפדרציה הציונית" - כוללת הבעת תמיכה בייסוד "בית לאומי" ליהודים
בארץ-ישראל. שמחה עצומה ברחבי העולם היהודי, משני עברי החזית.
ההצהרה נתפסת כ"אתחלתא דגאולה".

נובמבר במהלך המחצית הראשונה של החודש מתקדם הצבא הבריטי במהירות צפונה:
כובש את עזה ודרום הארץ, את יפו ותל-אביב, לוד ורמלה וסביבותיהן. מתכונן לעלות
על ירושלים. בארצות-הברית מוקם גדוד יהודי נוסף, המיועד להשתתף בקרבות ארץ-ישראל
במסגרת קלעי המלך של הצבא הבריטי. מספרו - 39. בין מארגניו והמתגייסים הראשונים:
דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי.

9 בדצמבר ערב חנוכה תרע"ח הצבא הבריטי נכנס לירושלים ללא קרב, לאחר שהתורכים
פינו אותה בחשאי.


11 בדצמבר יום הכיבוש הרשמי של ירושלים. גנרל אלנבי נכנס לעיר במסע ניצחון.
ליד שער יפו הוא יורד מסוסו ונכנס לעיר העתיקה ברגל, בגלל קדושתה. 400 שנות
שלטון תורכי מגיעות לסיומן.

16 בדצמבר התורכים תולים בדמשק את שני חברי ניל"י שבידיהם - נעמן בלקינד ויוסף
לישנסקי.

  
    1918

3-2 בינואר נציגי היישוב מהשטח שנכבש על-ידי הבריטים מתכנסים ל"אספה מכוננת".
מניחים את היסוד למה שייקרא בעתיד "אספת הנבחרים".

 1 במרס הגדוד העברי מס' 38 מגיע מאנגליה למצרים. מתאמן לקראת כניסתו לקו
החזית בארץ-ישראל.

1 באפריל לארץ-ישראל מגיע "ועד הצירים", נציגות ציונית בכירה שקיבלה את אישור
הבריטים לפעול בארץ. בראשה - ד"ר חיים וייצמן.


4 ביוני וייצמן נפגש עם האמיר פייצל, מראשי "המרד הערבי" נגד התורכים ובעל
בריתה של בריטניה, בדרום עבר הירדן. השניים דנים בשיתוף פעולה בין התנועות
הלאומיות הערבית והיהודית.


9 ביוני הגדוד ה-38 מוצב בקו החזית באזור השומרון.
18 ביוני הבריטים מאשרים הקמת גדוד נוסף - מס' 40 - במסגרת הגדודים העבריים
שבצבאם. יגויס ממתנדבים מארץ-ישראל.

 24 ביולי על הר הצופים בירושלים נערך טקס הנחת אבן-הפינה לאוניברסיטה העברית,
בהשתתפות ד"ר חיים וייצמן וגנרל אלנבי.


20 באוגוסט לארץ-ישראל מגיעה משלחת רפואית מטעם הסתדרות "הדסה" בארצות-הברית.
המשלחת כוללת עשרות רופאים, אחיות וציוד רפואי רב. היא נוטלת על עצמה לטפל
בחולים ובפצועים ביישוב כתוצאה משנות מלחמת העולם הראשונה.
בשלהי החודש מגיע למצרים, בדרכו לארץ-ישראל, גדוד קלעי המלך מס' 39, שגויס
בארצות-הברית.

19 בספטמבר תחילת המתקפה הבריטית הגדולה למיגור הצבא התורכי בארץ-ישראל ושכנותיה.
תוך 11 יום נכבש כל השטח שבין דרום השומרון לדמשק, וכן עבר הירדן. בקרבות משתתפים
חיילי הגדודים העבריים 38 ו-39.

8 באוקטובר במוסקבה נוסד תיאטרון "הבימה". מ-1931 פועל בארץ-ישראל. ב-1958
מקבל מעמד של "תיאטרון לאומי".


31 באוקטובר תורכיה נכנעת. תמה המלחמה במזרח התיכון.


11 בנובמבר תמה מלחמת העולם הראשונה בחזית אירופה. גרמניה ואוסטריה-הונגריה
נכנעות.
 

 


שלח לחבר
  
חזור לראש הדף
יום רביעי 22 אוקטובר 2014 כל הזכויות שמורות לסוכנות היהודית © יום רביעי כ"ח תשרי תשע"ה